משרד עו"ד אמיר כצנלסון

אבי הוא קבלן שיפוצים מרמת גן. במסגרת עבודתו נפלה על אבי קורה כבדה וידו הימנית רוסקה ויצאה מכלל שימוש. חברת הביטוח אצלה רכש אבי ביטוח אובדן כושר עבודה טענה כי למרות מגבלותיו הפיזיות הניכרות, יוכל אבי לעבוד בעיסוק סביר אחר המתאים להשכלתו ונסיונו, בין היתר כמנהל עבודה, או מדריך לעבודה בטוחה ולכן סירבה לשלם לו תשלומים חודשיים בגין אי כושרו. אנו טענו כי אבי לא יוכל לנהל עובדים, ללא שיוכל להדגים להם כיצד לעבוד באתר וכי בעצם הפגיעה שלו בתאונת עבודה יש משום מסר שלילי לעובדים להם יתבקש להעביר הדרכות בטיחות. בית המשפט קיבל עמדתנו ובהמלצתו קיבל אבי פיצוי חד פעמי בשווי שמונה שנות אי כושר, במהלכן יוכל לעשות הסבה מקצועית ממשית.

יואל מבאר יעקב רכש פוליסת ביטוח בחברה אחת, ולימים הציע לו סוכן הביטוח שלו לעבור לחברה אחרת, כדי לשלם פרמייה נמוכה יותר. כשיואל נפגע בתאונה בביתו ופנה לקבל פיצוי מהחברה החדשה בה בוטח, גילה כי סוכן הביטוח שלו לא ביצע את המעבר בין החברות בצורה מסודרת ולמעשה נפל בין הכיסאות ואינו מבוטח באף חברה. אנחנו תבענו בשמו של יואל את סוכן הביטוח, ואת חברת הביטוח שביטחה אותו בפוליסות אחריות מקצועית ולאחר שהתיק עבר גישור אצל שופט בדימוס הגענו להסדר לפיו מקבל יואל תשלום חודשי של 6,500 ₪ המהווים 70% מהכיסוי שהיה זכאי לו לולא התרשל סוכן הביטוח.

דפנה, רופאת שיניים מהשפלה, התקבלה לביטוח בחברת הראל בשנת 2005. כשאיבדה את כושר עבודתה לעבוד כרופאת שיניים בשנת 2013, בשל מחלה קשה, סירבה חברת הביטוח לשלם לה פיצוי חודשי, בטענה שדפנה הסתירה ממנה, כי סבלה בעבר מסרטן קשה, ממנו החלימה. בבית המשפט טענו שלפי הוראות חוק חוזה הביטוח, היה על חברת הביטוח להוכיח, כדי לדחות את התביעה, כי דפנה הסתירה ממנה מידע בכוונת מרמה, אולם לא עלה בידה להוכיח זאת. בניסיון להימנע מהכרעה מהדהדת התפשרה חברת הביטוח ושילמה לדפנה פיצוי לעבר בסך 300,000 ₪ וממשיכה לשלם לה פיצוי חודשי.